האם אירופה באמת חוזרת לחיק האסלאם? תגובה לפרופ' שאול משעל.

לפני כשבועיים התפרסם ב"הארץ" מאמר של פרופ' שאול משעל בשם "האביב הערבי כובש את אירופה". זוהי תגובתי למאמר שהתפרסמה ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6543964 

שני סוגי ניתוחים נפוצים בדיון על השפעת התמורות בעולם הערבי על אירופה. הראשון הוא השיח הפסימי המתאר מיליוני מהגרים המגיחים מהריסות המזה"ת, עולים על אירופה ומחריבים אותה ע"י השלטת תרבות פרימיטיבית, טרוריסטית ופונדמנטליסטית. השני הוא השיח על המחויבות המוסרית של אירופה לקחת אחריות על פליטי המשבר במזה"ת, להצילם ולהעניק להם חיים חדשים בחברות חופשיות ודמוקרטיות.

מאמרו של שאול משעל, "האביב הערבי כובש את אירופה", שייך לסוג הראשון הנפוץ בקרב רבים, החל באנשי אקדמיה ועיתונות ועד לציבור הרחב שהרי כל מי שפגש נהג מונית ערבי בטיול בפאריז או ראה קבוצת נשים לבושות בורקות במינכן יודע לספר ש"בסוף האירופאים יאכלו את מה שהם בישלו ואירופה תהפוך לאירופיסטן". אותם מומחים גם יסווגו כל ניתוח אחר כתמימות אידיאליסטית של אידיוטים שימושיים בשירות האסלאם.

אך עיון במאמרו של משעל מראה שהמציאות היא חמקמקה גם אצל הפסימיסטים. בעוד הניתוח שלו את המזה"ת ואפריקה הוא עובדתי ועוסק בתנודות גאו-פוליטיות ובמשברים אקלימיים בלא פחות מתשע מדינות המצוינות בִּשְׁמָן, הניתוח של אירופה מלא מטפורות, האנשות ודימויים. במקום עובדות ומספרים, אנו מקבלים ביטויים כמו "גלי הגירה מציפים" ו"תנועת מלקחיים איסלמית לופתת את אירופה". אירופה של משעל היא הפשטה סטריאוטיפית שבה אפילו מדינה אחת לא מצוינת בשמה. דין צרפת כדין אסטוניה, דין פולין כדין סקוטלנד. האם ייתכן שדווקא הראליזם של נביאי-הזעם, ולא האידיאליזם של האוטופיסטים, הוא זה שחוטא בסיסמאות והפשטות?

קחו למשל את הטענה שגלי ההגירה גורמים לעליית הימין הקיצוני. אכן, הימין הקיצוני כבש את השלטון במספר מדינות, אך באחרות הוא רחוק מהשפעה שלטונית. היכן, תשאלו, כוחו רב ביותר? ובכן, דווקא במדינות שלא קלטו מהגרים כמעט בכלל כמו פולין והונגריה. דווקא במדינות כמו גרמניה ושוודיה שקלטו המוני מהגרים ישנה אמנם עלייה בכוחן של מפלגות ימין פופוליסטיות אך הן רחוקות מאוד מהשלטון עם 12.6% ו-17.5% תמיכה בהתאמה בבחירות האחרונות. מסתבר שאלו לא בהכרח המהגרים שמעלים את כוחו של הימין הקיצוני אלא הפחד מהמהגרים. וזוהי הבחנה חשובה מכיוון שהיא מראה שהפתרון לקיצוניות ולגזענות אינו בניית חומות אלא דווקא קליטה נכונה ואינטגרציה. הטענה שהמהגרים עצמם מביאים את הפשיזם דומה לטענה שהבעיה היהודית העלתה את הנאציזם. יש אמנם קשר אך בשני המקרים ברור שקיומו של מיעוט לאומי הוא התירוץ ולא הסיבה.

משעל כותב על "חזרה לכיתתיות, לאתניות ולסקטורליות" ובכל זאת בשתי המדינות החשובות באירופה, צרפת וגרמניה, הבוחרים מעמידים בראשם שוב ושוב מנהיגים התומכים בשיתוף פעולה אירופי ובמוסדות האיחוד. גם בכל הנוגע לטרור הדברים מורכבים. משעל כותב על אירופה כ"אבן שואבת לפעילות של איסלאם רדיקלי", והוא צודק, המזה"ת אכן מייצא טרור לאירופה, אך מבט רחב יותר מראה שב-2017 שני שליש מהפיגועים ביבשת בוצעו ע"י תנועות לאומניות וספרטיסטיות ורק 16% מהם בוצעו ע"י ג'יהדיסטים (השאר בוצעו ע"י ארגוני שמאל וימין קיצוניים). אמנם כמעט כל ההרוגים נהרגו בפיגועים ג'יהדיסטים בגלל שיטות הפעולה המיובאות מהמזה"ת, אך דאע"ש היא רק תוספת למסורת העגומה של המחתרות האיריות והבסקיות, הניאו-נאצים הסקנדינבים והמרקסיסטים הגרמנים, וממש כמו האוכלוסייה האירופית הכללית, רק אחוז מזערי של המהגרים שותפים או מצדיקים מסורות אלו.

כפי שהמורשת האירופית כוללת לא רק את בטהובן, שפינוזה ושייקספיר אלא גם את אושוויץ והאינקוויזיציה, כך גם למהגרים יש יותר ממורשת אחת. מיליוני מוסלמים השתלבו בחברה האירופית בעשורים האחרונים, הם תרמו לכלכלתה ולתרבותה וחשוב מכך, הם פיתחו זן של איסלאם מתון המשתלב ע"פ רוב בתרבות המערבית. אין דין אחד למהגרי עבודה מתורכיה, גולים פוליטיים מאיראן ופליטי רצח-עם מסוריה ובכל זאת ניתן לומר שהרוב המוסלמי באירופה הוא חילוני או מסורתי והסיבה שאנו שומעים על אימאמים קיצוניים והתנדבות לדאע"ש היא שאלו מייצרים כותרות טובות יותר מאשר סתם אזרחים שומרי חוק. בעולם האמיתי לא החלה שום "ספירה אירופית לאחור", מה שהחל הוא מאבק על דמות היבשת אך זה איננו מאבק בין מהגרים המשליטים את חוקי השריע' לבין אוכלוסיות ילידיות חסרות אונים, אלא בין מגמות ליברליות ודמוקרטיות למגמות בדלניות ולאומניות בתוך חברות המהגרים ובתוך החברות הקולטות כאחד.

והמאבק רחוק מלהיות אבוד. הרשויות, שהיו בעבר חסרות אונים, מול "תיירות הג'יהאד", לומדות בהדרגה להילחם ברדיקליזציה, מדינות רבות עושות התאמות במדיניות ההגירה שלהן והאיחוד האירופי מנסה לאזן ולווסת את הגעת הפליטים. הזרם המרכזי באירופה מאמין עדיין ברב-תרבותיות, בסולידריות, בדמוקרטיה ובזכויות-אדם אך הוא מאותגר בחזיתות רבות – בגרמניה נאבקת הקנצלרית מרקל באופוזיציה המתקוממת נגד מדיניות ההגירה שלה, בבריטניה ניצחו היורוסקפטים, באיטליה קיבלה המטוטלת הפוליטית דחיפה ימינה ובספרד מאיימים הקטלונים לפרק את הממלכה. ובכל זאת, אירופה אינה חוזרת לחיק האסלאם, כדברי משעל. כמו שאר העולם היא פשוט בעיצומו של מאבק בין בדלנים פופוליסטים לבין הממסד הפוסט-מלחמתי הישן ואף אחד, כולל נביאי-זעם ישראלים, לא יודע איך המאבק ייגמר.ה

מודעות פרסומת

הפליטים אינם אלו המביאים את הטרור לאירופה

פורסם בהארץ

בעבור רבים הקשר בין הפליטים שהגיעו לאירופה בשנה וחצי האחרונות לאירועי הטרור האחרונים בגרמניה הוא מובן מאליו. הפליטים מביאים איתם טרור, הם טוענים, כך זה היה תמיד ומי שלא רואה זאת שבוי בתפיסת התקינות הפוליטית האירופית ומתעלם מהמציאות.

אכן, הטרור הג'יהדיסטי הפך לאיום ממשי על אירופה בזמן משבר הפליטים האחרון. אך האם הפליטים הם אלו שהביאו אותו? האם הם תומכים בו ומשרתים אותו? מבט רציונלי על מבצעי הפיגועים, כזה הבודק עובדות ולא רק אווירה, עלול לספק תשובות מפתיעות.

ראשית, אין חפיפה בין קליטת פליטים נדיבה לבין פעילות טרוריסטית. המדינות שקלטו את מרבית הפליטים ב-2015 הן גרמניה, שוודיה והונגריה (שבינתיים סגרה את גבולה). עם זאת, מרבית הפיגועים הג'יהדיסטים מאז תחילת משבר הפליטים האחרון התרחשו דווקא בצרפת ובבלגיה. איטליה ואוסטריה, שקלטו עשרות אלפי פליטים, לא נפגעו מטרור ג'יהדיסטי בעוד בלגיה ודנמרק שקלטו הרבה פחות, נפגעו יותר. כל זה יכול להיות מקרי ויכול להשתנות בכל רגע אך כאשר בודקים את הביוגרפיות של מבצעי הפיגועים רבי-הנפגעים ביבשת בשנה וחצי האחרונות מגלים שרובם המוחלט אינם פליטים.

מפגעי שרלי הבדו, לדוגמא, היו ילידי פאריז, מבצע הפיגועים בקופנהגן בפברואר 2015 היה יליד דנמרק, ארבעה מחמשת המחבלים בבריסל במרץ האחרון היו ילידי אירופה (החמישי היה יליד מרוקו אך גדל בבלגיה בדומה למפגע בניס שנולד בתוניס אך הגיע לאירופה לפני שנים רבות). מבצעי פיגועי נובמבר 2015 בפאריז נולדו גם הם באירופה אם כי נמצא אצלם דרכון סורי מזויף ונבדק חשש ששניים מתשעת המחבלים חדרו לאירופה דרך יוון. ייתכן שהדרכון הוא הטעיה מכוונת של דאע"ש אך גם אם לא, מדובר במקרה בודד בקרב הטרוריסטים הג'יהדיסטים ביבשת שכמעט כולם ילידי אירופה.

הטענה בדבר היותם של המחבלים דור שני או שלישי של מהגרים, בבחינת "הפליטים של היום מולידים את הטרוריסטים של המחר", בעייתית גם היא. העובדות מראות שאף אחד מהמחבלים איננו דור שני של פליטים. הם בניהם ונכדיהם של מהגרים, לא מבקשי-מקלט, שהגיעו ברובם מצפון-אפריקה בהקשר פוליטי-כלכלי אחר לגמרי – הגירה לצרפת מהקולוניה האלג'יראית או הגירת עבודה ממרוקו ותוניס. הגישה המחברת בין נטיות טרוריסטיות של פליטים מהמזה"ת לבין אלו של צאצאי מהגרי-עבודה מצפון-אפריקה היא קלושה במקרה הטוב וגזענית במקרה הרע. זאת ועוד, ראיונות עם משפחות "תיירי הג'יהאד" האירופיים חושפים משפחות המומות ומתאבלות, לא מופעים של צהלה וגאווה. אמנם יש כאן כישלון חינוכי וחברתי אך אין עדות לכך שההתגייסות לדאע"ש נתמכת ע"י קהילות המהגרים המסורתיות באירופה. להיפך, הג'יהדיסטים הם האויב הגדול של קהילות אלו. לא ברור מי ינצח במאבק הפנים-מוסלמי הזה אך ברור שזהו קרב של חדש מול ישן, לא מורשת שעוברת מהורים לילדיהם.

הג'יהדיסטים החדשים של אירופה אינם חלק מתנועה מוסלמית-אירופית עממית אלא חיילים מוסתים של גורמים פוליטיים חוץ-אירופיים. גורמים אלו מנסים ליצור את הרושם שהם מחדירים טרוריסטים ליבשת יחד עם מבקשי-המקלט כאמצעי להטלת אימה וכקמפיין תעמולה המכוון לתומכיהם. אלו החוזרים על הטענה הבלתי מוכחת שאירופה מאפשרת כניסת אלפי טרוריסטים המתחזים למבקשי-מקלט מחזקים את התעמולה של דאע"ש. בכירי הארגון וודאי חיככו ידיים בהנאה כשהם קראו את הסקר של מכון PEW המראה ששליש מהגרמנים ושני שליש מההונגרים, האיטלקים והפולנים רואים במבקשי-המקלט מקור סכנה.

לעומתם, דו"ח חדש של היורופול (משרד המשטרה האירופי) טוען ש"אין עדויות קונקרטיות לכך שטרוריסטים משתמשים באופן שיטתי בגלי ההגירה על מנת להיכנס לאירופה". זוהי אמירה שקולה ואחראית המבהירה שהפליטים אינם מקור מרכזי של טרור גם אם זו אפשרות שיש להיערך אליה. אין כאן המעטה נאיבית ביכולותיו של דאע"ש, אלא הבנה שחדירה לאירופה עם גלי הפליטים היא יקרה ומסוכנת יותר ממכונת התעמולה המייצרת בזול טרוריסטים מקצוענים מתוצרת בית המתנדבים להפיק במדינותיהם מגה-פיגועים כמו אלו של פאריז ובריסל.

אך מה קורה כשבודקים לא רק את הפיגועים רבי-הנפגעים, אלא גם את הפיגועים הספונטניים, האישיים, דוגמת התקריות האחרונות בגרמניה? ע"פ דו"ח היורופול מסתבר שמתוך למעלה מ-200 פעולות טרור שבוצעו באירופה ב-2015, רק 17 היו על רקע ג'יהדיסטי. השאר בוצעו ע"י בדלנים לאומניים, תנועות אנרכיסטיות וארגוני ימין קיצוני. לפיגועים אלו, הכוללים פיגועי ירי, מטעני חבלה ועוד, יש להוסיף עוד מאות מקרים של תקיפות חמורות והצתות על רקע לא ג'יהדיסטי (כמו הצתת מרכזי פליטים). לקלישאה החבוטה ש"לא כל המוסלמים טרוריסטים אך כל הטרוריסטים מוסלמים" אין, כך נראה, בסיס במציאות.

שנאה, אלימות ורצחנות אינם נחלתם הבלעדית של המוסלמים. אלו זרמי עומק עכורים שקיימים בתרבויות רבות. העובדה שבאירועים בעלי רקע לא ג'יהדיסטי יש הרבה פחות נפגעים מלמדת שגורמים פוליטיים בעולם המוסלמי מספקים לחייליהם שלושה דברים שיוצרים את ההבדל במספרי ההרוגים – אימון, מימון וארגון. הדבר העצוב ביותר הוא שהפחדים הקמאיים המתעוררים כתוצאה מהטרור הג'יהדיסטי מעוררים לחיים גם את הצד האפל של התרבות האירופית. תנועות הימין הקיצוני המתחזקות באירופה מוכיחות עד כמה הפשיסטים בכל הצדדים תלויים אחד בשני וצומחים יחד.

וזאת רק אחת הסיבות שיש להילחם בכל החזיתות בטרור הג'יהדיסטי. יש להילחם בו צבאית, יש לייבשו כלכלית ויש גם להעמיד תכנית מקיפה, בטוחה ואחראית לטיפול בקורבנותיו. לא בניית חומות אך גם לא פתיחת גבולות חסרת בקרה נדרשים כאן, אלא מדיניות נדיבה והומאנית שתגן מצד אחד על היציבות החברתית והביטחונית באירופה ומצד שני תיתן מענה לפליטים מבגדאד, קאבול וחומס, שממש כמו הנרצחים בפאריז ובבריסל, הם קורבנותיו של הטרור הג'יהדיסטי, לא יוזמיו ולא תומכיו.