סוד ההצלחה של ABBA

להקת אבבא היא תופעה תרבותית מעניינת. מצד אחד היא נמצאת בליגה של הביטלס, מייקל ג'קסון והרולינג-סטונס מבחינת מכירות והצלחה מסחרית, מצד שני קשה למצוא במוסיקה שהיא ייצרה חידושים מוסיקליים או אמירה אומנותית חשובה. אין בה את החדשנות והמהפכנות של הביטלס, את האקסטרווגנטיות של מייקל ג'קסון או את העוצמה המרדנית של הסטונס. כמו המוסיקה שלה, גם סיפורה של אבבא הוא חריג אם משווים אותו לאגדות פופ אחרות. היא הגיעה ממדינה לא דוברת אנגלית בת פחות משמונה וחצי מיליון תושבים, היא פרצה דרך דווקא באירוויזיון והאזנה עדכנית לשיריה לא מעוררת בהכרח תחושה של רלוונטיות נצחית. להיפך, שירים רבים נשמעים כמו כיף נוסטלגי במקרה הטוב וכמו זיכרון מעט מיושן במקרה הרע. ובכל זאת, אבבא היא אייקון. שלושים שנה אחרי פירוקה, הלהקה עדיין מעוררת עניין אצל מיליוני מעריצים. אלו יוכלו החל באביב 2013 גם לבקר במוזיאון חדש המוקדש ללהקה השוודית שמכרה עד היום כמעט 380 מיליון תקליטים ושלהיטיה ממשיכים למלא אולמות מופעים ורחבות ריקודים.

הכתבה פורסמה במוסף גלריה של הארץ http://www.haaretz.co.il/gallery/music/1.1892605

המוזיאון ייפתח בשביעי במאי 2013 אך מכירת הכרטיסים לשבועות הראשונים לפעילותו החלה כבר בשבוע שעבר. מתיאס האנסון, מנכ"ל המוזיאון, אומר שהדרישה לכרטיסים עצומה. "אנחנו מצפים ל-200 עד 250 אלף מבקרים ב-2013 ומקווים שהמוזיאון, שממוקם קרוב לאתרי תיירות חשובים נוספים בסטוקהולם, יהפוך לאחד ממוקדי התיירות הגדולים בשוודיה" הוא אומר, "על מנת לעמוד ביעד זה נבנים במקום כעת גם אולמות מופעים, בית-מלון, חנות מזכרות ומסעדה".

האנסון מספר שהמוזיאון החדש הוא חלק מפרויקט גדול יותר, "היכל התהילה של המוסיקה השוודית" שייפתח גם הוא באותו מועד ויכלול את המוצגים המוקדשים לאבבא כתצוגת קבע בין כתליו. המוסיקה הפופולארית השוודית, שתרמה לעולם הרכבים כמו רוקסט, אירופה, קנט והקרדיגנז, חייבת הרבה ללהקת אבבא וזה איננו מקרי שהמבנה החדש יקדיש חלק נרחב מאוד משטח התצוגה שלו לאבבא, הלהקה שפתחה למעשה את שערי העולם ליבוא מוסיקלי מאסיבי מהמדינה הקטנה והפרובינציאלית הזו. "לפני אבבא אף אחד לא הקדיש תשומת לב ולו הקטנה ביותר למוסיקה שוודית", אומר מתיאס האנסון, "אחרי אבבא אין בעולם מפיק מוסיקלי או חברת תקליטים אחת שלא יטו אוזן למוסיקאי שוודי חדש". האנסון מביא לדוגמא את מצעד הדי-ג'ייז החשובים בעולם המופיע בגיליון האחרון של הרולינג-סטון. "שניים משלושת הראשונים הם משוודיה (Swedish House Mafia ו-Avicii, ד.ס)", הוא מספר, "אלו היוצרים המוזיקליים של ימינו ואבבא פתחו את עולם המוסיקה בעבורם ובעבור דורות של יוצרים שוודים".

ע"פ העיתונות השוודית העובדה שהמוזיאון הוא חלק מהיכל התהילה השוודי הייתה אחד הגורמים ששכנעו את חברי הלהקה לתמוך בפתיחתו. ביורן אולבאוס, החבר היחיד בלהקה המקורית המעורב בפרויקט באופן אקטיבי, צוטט כאומר שהוא אינו מעוניין להפוך למוצג מוזיאוני לפני מותו. עם זאת פתיחת היכל התהילה של המוסיקה השוודית והעובדה שסיפורה של אבבא הוא "סיפור סינדרלה שיש ערך רב בסיפורו" לדבריו, שכנעו אותו לבסוף. התקשורת השוודית, שדיווחה בהרחבה על פתיחת המוזיאון וציטטה את הדברים מפיו, ניסתה גם לסחוט הודעה על איחוד חד-פעמי של הלהקה אך ללא הועיל. כבר שנים עוסקים עיתונאים ומעריצים כאחד בספקולציות על איחוד עתידי של אבבא אך חברי הלהקה, שלא הופיעו יחד כבר שלושים שנה, דוחים את האופציה הזו על הסף. "אני לא אדע עד יום הפתיחה ממש אם ארבעת חברי הלהקה יגיעו לפתיחת המוזיאון", אומר המנכ"ל האנסון, "אבל לגבי השאלה אם הם יופיו על במה אחת יחד יש לי תשובה ברורה בת שתי אותיות – לא!".

האנסון יודע על מה הוא מדבר. כחלק מהקמת המוזיאון הוא עובד באופן צמוד ויומיומי עם חבר הלהקה אולבאוס שהוא גם אחד מבעלי המוזיאון. "ביורן הוא אחד האנשים המבריקים והיצירתיים איתם עבדתי מעולם", הוא אומר, "גם שלושת חברי אבבא האחרים תומכים בפרויקט אך הם עושים זאת ממרחק. המוזיאון לא היה יוצא לפועל ללא הסכמתם אך הם לא מעורבים בפרויקט באופן מעשי ואין להם שום כוונה להופיע שוב יחד".

אך אפילו ללא איחוד עתידי מעורר המוזיאון החדש עניין החורג מעבר לגבולות שוודיה. "מדובר בלהקה שנמצאת במקום הרביעי במכירות אלבומים בכל הזמנים אחרי הביטלס, אלביס פרסלי ומייקל ג'קסון", אומר האנסון, "לכן, מטבע הדברים, אנחנו פונים לקהל בינלאומי". ואכן החדשות על פתיחת המוזיאון עשו כותרות בכל העולם. מעריצים ממוסקבה ועד בומביי, מקואלה-למפור ועד פריז קיבלו את החדשות יחד עם קוראי עיתונים וצופי ערוצי הבידור בטלוויזיה בכל קצוות תבל. "מעריצי אבבא יגיעו לכאן כמו שמעריצי אלביס מגיעים לגרייסלנד ומעריצי הביטלס נוסעים לליברפול", אומר האנסון, "אבל זו תהיה חוויה מיוחדת גם לחובבי מוסיקה שאינם מהגרעין הקשה של מעריצי הלהקה מפני שזהו אינו מוזיאון רגיל, זהו גם מרכז חוויתי שבו אנחנו מנסים להעניק למבקרים תחושה של השתתפות בהופעה חיה".

"הלוגו של המוזיאון", מספר האנסון, "הוא Walk in, dance out!. מעבר לפריטים מההיסטוריה של הלהקה כמו התלבושות שחברי הלהקה תרמו, תקליטי הזהב, הכרטיסים למופעים ההיסטוריים וכו' יהיו במוזיאון חוויות מוסיקליות ייחודיות. המבקרים יוכלו למשל להפוך לחבר החמישי באבבא באמצעות הופעה משותפת עם הלהקה על הולוגרמה של במה. הם יוכלו גם לרקוד ולקפץ בבגדיהם המפורסמים של אבבא בצורה דיגיטלית בחדר ווירטואלי ולהצטלם במסוק המקורי בו ישבו חברי אבבא בעטיפת האלבום Arrival". האנסון מוסיף שאת החוויות הייחודיות האלו יוכלו המבקרים לנצור לא רק כזיכרונות. "על כל כרטיס כניסה יהיה קוד זיהוי אישי, הקוד ייסרק פעם אחת בכניסה ושוב ליד חלק מן המוצגים ויאפשר למבקרים להקליט את הקטעים האינטראקטיביים בהם הם השתתפו. כאשר המבקרים יגיעו הביתה הם יוכלו להוריד את החומרים האלו ולחוות את ההתרגשות מחדש באמצעות דף אינטרנט אישי".

להקת אבבא נוסדה ב-1972 בסטוקהולם ע"י שני זוגות של מוסיקאים שוודיים מצליחים. ביורן אולבאוס ואגנטה פלטסקוג נפגשו באולפן טלוויזיה ב-1969, הם התאהבו ונישאו ב-1971. באותה תקופה נפגשו בקדם-אירוויזיון השוודי גם בני אנדרסון ואנני פריד (פרידה) לינגסטאד. גם הם הפכו לזוג והתארסו (הם נישאו לבסוף ב-1978). שני הזוגות בילו זמן רב יחד בתקופה זו, בין השאר הם עסקו בפרויקטים מוסיקליים בהרכבים שונים. ב-72 הם הקליטו את תקליטם הראשון כרביעייה ואימצו את ארבעת האותיות הראשונות של שמותיהם הפרטיים כשם ללהקה. כך נולדה אבבא. פריצת הדרך הגדולה שלהם הייתה הזכייה באירוויזיון ב-1974 עם השיר ווטרלו. בניסיון לנצל את הזכייה כדי לפרוץ לתודעת הקהל הבינ"ל, הארבעה יצאו לסיבוב הופעות אירופי, הוציאו לאור שירים נוספים וזכו להצלחה במדינות רבות אם כי בשלב זה הייתה זו הצלחה מוגבלת משהו.

בחצי השני של שנות השבעים ההצלחה המוגבלת הפכה להיסטריה. שורה של אלבומים, סיבובי הופעות וסינגלים מצליחים הביאו את אבבא לפסגת הפופ העולמית. הם מילאו אולמות בכל העולם, הגיעו לראשי מצעדי הפזמונים במדינות רבות ומכרו מיליוני אלבומים. בשנות השיא שלהם בבריטניה, למשל, אלבומיהם שהו בראש מצעדי המכירות במשך 43 שבועות ותשעה להיטים שלהם הגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים (שישה נוספים הגיעו למקומות 2-5). בריטניה היא ללא ספק אחד המוקדים המרכזיים של מעריצי אבבא. אלבום האוסף ABBA Gold שיצא לאור ב-1992 הפך לפני כחודשיים ל-CD הנמכר ביותר שם בכל הזמנים. אך הבריטים לא לבדם – מדינות נוספות, כמו גרמניה, מדינות סקנדינביה, אוסטרליה ודרא"פ, הפגינו נאמנות מרשימה לרביעייה השוודית שכבשה אותן בסערה. כל זה נמשך עד ראשית שנות השמונים. בתקופה זו חלה ירידה בפופולאריות ובמכירות ובמקביל החלו סכסוכים בין חברי הלהקה שהגיעו לשיא עם גירושי שני הזוגות הנשואים שהרכיבו אותה. החבילה התפרקה לבסוף ב-1982.

בשלושים השנים שלאחר פירוק הלהקה המשיכו חבריה לעשות את דרכם בעולם המוזיקה הפופולארית. נשות הלהקה, פלטסקוג ולינגסטד, פתחו בקריירת סולו מוצלחות יחסית. לינגסטד כבר פרשה מעסקי הבידור אך פלטסקוג עובדת בימים אלו על אלבום חדש. בני אנדרסון ממשיך להופיע ולהקליט עם להקתו, "התזמורת של בני אנדרסון". ביורן אולבאוס איננו מופיע בעצמו אך הוא ממשיך את שיתוף הפעולה המוסיקלי עם אנדרסון עד עצם היום הזה. בין השאר הם כבר כתבו יחד מחזות זמר, הפיקו אלבומים להרכבים שונים, כתבו שירים לאחרים והיו מעורבים בהפקות שהחזירו את המוזיקה של אבבא לאופנה עשרות שנים אחרי פירוקה כמו המחזמר מאמה מיה! שנפתח בלונדון ב-1999 והגרסה הקולנועית האמריקאית שלו שיצאה לאור ב-2008.

הפקות אלו, המושכות עשרות מיליוני צופים ומאזינים שנים רבות אחרי פירוק הלהקה, מעלות את השאלה לגבי סוד הצלחתה של אבבא, שלא המציאה ז'אנר מוסיקלי חדש ואין במוזיקה שלה חדשנות, עומק רגשי או נגינה ווירטואוזיות. "סוד כוחה של הלהקה הוא כתיבת השירים הגאונית", אומר מתיאס האנסון, "בני אנדרסון וביורן אולבאוס צדקו כשאמרו שבתעשייה הזו הכל מתחיל ונגמר בשירים עצמם". אנדרסון ואולבאוס, שני המנועים המוזיקליים שמאחורי אבבא, כתבו שירים בעלי מלודיות יפות וסוחפות ומילים אוניברסליות שבצרוף ההרמוניות הקוליות והעיבודים המושקעים של הלהקה יוצרים תמהיל אפקטיבי וחשוב לא פחות, שובר קופות. "הם היו מהנדסי מוזיקה", מוסיף האנסון, "הם עבדו קשה מאוד באולפן ההקלטות, הם היו בררנים, קפדנים מאוד וחזרו שוב ושוב על כל דבר עד לתוצאה מושלמת". "מעבר לכך", מוסיף האנסון, "היה עוד דבר שגרם לפופולאריות של אבבא. זהו העניין התדמיתי. מדובר בשני זוגות שהכירו מעט לפני תחילת פעילותה של הלהקה ונפרדו במקביל להתפרקותה. הקהל יכול היה לעקוב אחרי חייהם האישיים של חברי הלהקה וללוות אותם במשך עשר שנים. הם היו ארבעה בני-אדם ששילבו זוהר והצלחה בינ"ל עם פשטות וצניעות. סופרסטארים שניתן היה גם להעריץ וגם להזדהות איתם".

לסוד הצלחתה של אבבא יש עם זאת מרכיב נוסף, מסחרי יותר. הלהקה ידעה תמיד לזהות מה הקהל רוצה וכיצד ניתן להגיע אליו. בשנות השבעים היה זה האירוויזיון, מאוחר יותר היו אלא אולמות מחזות הזמר. חברי אבבא לא זלזלו בקהל שלהם, הם עבדו קשה בשבילו וקיבלו החלטות מסחריות נכונות. מאז שנות התשעים מוצעים לחובבי אבבא בכל העולם מוצרים הקשורים בלהקה בלי שיהיה צורך בהופעות איחוד או בשירים חדשים. המוזיאון החדש בסטוקהולם הוא אחד המוצרים האלו והוא מצטרף אל אלבומי האוסף, ההוצאות המחודשות של האלבומים הישנים, מחזות הזמר והסרטים. "המוזיאון הוא למעשה גלגול של תערוכה על אבבא שיזמו יוניברסל ו Live Nation (תאגידי מוסיקה ובידור בינלאומיים, ד.ס) ב-2010", מספר מתיאס האנסון, "התערוכה הסתובבה בעולם וכעת אפשר לומר שהיא הגיעה לתחנתה האחרונה. במוזיאון אנחנו משתמשים בחומרים רבים הלקוחים ממנה וכאן היא תישאר לנצח".

כך, מעבר להיותו של המוזיאון מרכז למורשת מוסיקלית ותרבותית הוא גם עסק גדול. "בעלי המוזיאון כוללים בנוסף לביורן אולבאוס, גם את יוניברסל ואת התאגיד הסקנדינבי Parks and Resorts. אין לנו שום תמיכה של גורמים ציבוריים והעסק יתנהל כחברה פרטית לגמרי", אומר האנסון. בתשובה לשאלה על הערכותיו לגבי ההכנסות העתידיות של המוזיאון הוא מוסיף: "אחד היתרונות הגדולים בניהול עסק באופן כזה הוא שלעולם לא נצטרך לפרסם את הרווחים שלנו. אבל אנחנו לא בעניין הזה רק בשביל הכסף. חברי אבבא באמת לא זקוקים לזה". ארבעת חברי הלהקה, יש לציין, הם מיליונרים והם ממשיכים להרוויח סכומים אדירים מתמלוגים, מכירות תקליטים ועסקים שונים הקשורים ללהקה.

עם השנים הפכה אבבא לאחת ההצלחות המסחריות הגדולות של עולם הבידור ויאמר לזכותה שהיא מעולם לא ניסתה להיות משהו אחר. "אני לא משהו מיוחד, למעשה אני משעממת למדי" שרה אגנטה פלטסקוג באחד מלהיטי הלהקה, "אבל יש לי כישרון, דבר נפלא, כולם מקשיבים כשאני פורצת בשירה". השיר הזה, "תודה על המוסיקה", מ-1977 מצייר תמונה נאמנה של גישתה של אבבא לקהל ולמוסיקה שלה. "הייתי ברת מזל, אני הנערה עם השיער הזהוב", שרה פלטסקוג בבית האחרון, "אני רוצה לשיר את זה לכולם. איזה אושר, אילו חיים איזו הזדמנות!".

המסר האופטימי הזה הוא אוניברסלי למדי אבל בשוודיה, מולדתם וביתם של רוב חברי הלהקה (מלבד לינגסטד שנולדה בנורווגיה וחיה כיום בשוויץ), יש לאבבא משמעות מיוחדת. "בעבר הייתה כאן ביקורת לא מעטה על אבבא", מספר מתיאס האנסון, "אמרו שהם מלוקקים מדי, שהם רק מוצר. כעסו עליהם כי הם היו זוהרים מדי בעבור מדינה המתנהלת ע"פ רעיונות סוציאל-דמוקרטים ומנטליות אפרורית למדי. עד היום הצלחתה של אבבא נלקחת כמובנת מאליה במידה רבה. חברי הלהקה לא עברו להוליווד, הם לא נתפסים כגדולים מהחיים, הם תמיד היו כאן בינינו ואנחנו יכולים לפגוש אותם במקרה ברחובות סטוקהולם. ובכל זאת אבבא היא מקור גאווה גדולה לשוודיה, אחד מהסמלים שבזכותם אנחנו מוכרים בכל העולם". האנסון צודק. תעיד על כך הקלישאה ששוודיה ידועה בעיקר בזכות איקאה, וולבו ואבבא. במובן מסוים יש באמירה הזו צדק – מדובר הרי, אחרי הכל, במפעל רהיטים, מפעל מכוניות ובמפעל לייצור להיטים.

מודעות פרסומת

מאת

David Stavrou דיויד סטברו

עיתונאי ישראלי המתגורר בשוודיה Stockholm based Israeli journalist

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s