25 שנה לרצח ראש-ממשלת שוודיה, אולוף פלמה

ממש כמו שכל ישראלי יכול לשחזר בדיוק היכן הוא היה ומה הוא עשה בליל הארבעה בנובמבר 1995, כך נצרב בתודעה השוודית יום אחד לפני 25 שנה. היום בו נרצח גם להם ראש ממשלה.

בני הזוג פלמה סיימו ערב בילוי בקולנוע. זה היה בסוף פברואר 1986 וסטוקהולם הייתה לבנה, קפואה וחשוכה. מוזר ככל שזה יהיה, אולוף פלמה, אחד מראשי-הממשלה השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה השוודית, לא היה מאובטח באותו ערב. הוא ואשתו יצאו מהמעון הרשמי, נסעו בתחבורה ציבורית ושהו במקומות הומי אדם, ללא שומרי ראש, גלאי מתכות וסיורים מקדימים. באחת עשרה ועשרים, כשהם החלו לעשות את דרכם הביתה, הגיח מאחוריהם גבר חמוש במעיל שחור וקפוצ'ון וירה מטווח אפס. פלמה נפל, גוסס. אחרי שבריר שנייה נורה כדור נוסף, הפעם לעבר אשתו, ליזבת. הכדור חדר את המעיל ושרט אותה בגב. היורה הסתובב, רץ במעלה הרחוב וטיפס לרחוב המקביל. צעיר שהיה באזור ניסה לדלוק בעקבותיו אבל איבד אותו. בחורה אחרת יצאה מרכב סמוך וניסתה, לשווא, להחיות את הגבר הגוסס כשדמו מכתים את השלג.

המשטרה הגיעה למקום כשלוש דקות אחרי הירי. אח"כ הגיע אמבולנס ופינה את פלמה לבית-החולים. בשש דקות אחרי חצות נקבע מותו. שוודיה ההמומה התעוררה לבוקר שכמותו היא לא ידעה מעולם. ראש הממשלה נרצח ולכל היה ברור שהתחיל עידן חדש, עידן בו האלימות והטרור הפוליטי הגיע גם למדינה השלווה ושוחרת השלום הזו. יותר משני עשורים אחרי מותו של פלמה עדיין  נמשכת בשוודיה המחלוקת סביב מורשתו הפוליטית ממש כפי שנמשכים הבלבול והמבוכה סביב חקירת הרצח שמעולם לא הניבה תוצאות ברורות.

אולוף פלמה היה אולי המנהיג השוודי המעניין, המשפיע והחשוב ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא היה סוציאל-דמוקרט אדוק, מעמודי התווך של מדינת הרווחה השוודית בעידן שקדם להיסחפות אחרי הגלובליזציה והמדיניות הכלכלית האופנתית של סוף המאה העשרים. הוא גם היה אחד מהפוליטיקאים השוודיים הבינלאומיים ביותר. הוא התפרסם כמבקר חריף של מלחמת וייטנאם, של האפרטהייד ושל המלחמה הקרה. הוא שימש כמתווך במלחמת איראן עיראק, היה מעורב בסכסוכים במזה"ת ודרום-אמריקה וכיהן כסגן נשיא האינטרנציונאל הסוציאליסטי. מתוך הזירה הסקנדינבית הרגועה והפרובינציאלית הוא הגיח לביקורים במקומות רגועים הרבה פחות כמו הוונה, אלג'יר, ירושלים ומנגואה.

פלמה, שהיה מנהיג כריזמטי, רהוט ומעמיק, עורר לעיתים תגובות קיצוניות מהציבור הרחב. הרפורמות הכלכליות חברתיות שהוא ערך בשוודיה ומדיניות החוץ הרדיקלית שלו, לא הותירו את הציבור אדיש. השמאל העריץ אותו, הימין תיעב אותו. בקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה הוא הותקף מכל הכיוונים. קראו לו בוגד, כרזות נאצה בגנותו נתלו ברחבי סטוקהולם בידי גופים של הימין הקיצוני אבל הוא המשיך בשלו. כל זה נגמר עם הרצח.

רצח פוליטי הוא תמיד מאורע טראומטי. דברי הימים מלאים במעשי רצח שזעזעו את העולם, מיוליוס קיסר וגדליהו בן אחיקם דרך לינקולן, קנדי וגנדי ועד למעשי הרצח מהתוצרת הישראלית ובראשם רצח ראש-הממשלה יצחק רבין ז"ל. רצח רבין  צמח מתוך שבר עמוק ומחלוקת ערכית, פוליטית ארוכת שנים. מערכת ההסתה שקדמה לו והמהפך הפוליטי שהתרחש אחריו היו רק חלק ממשבר שחרג בהרבה מההשלכות הפוליטיות המידיות שלו. לא כך במקרה השוודי, לפחות לא על פני השטח. ההמונים אמנם נהרו למקום הרצח והביאו איתם אלפי נרות ופרחים. ההלוויה הייתה אמנם מרגשת ורבת משתתפים ורגשות עזים של אבל קולקטיבי שטפו את המדינה, אך הרצח לא חשף מחלוקת ברורה. המחלוקת כאן הייתה סמויה יותר. סמויה אבל קיימת.

השיטה הסוציאל-דמוקרטית הסקנדינבית נמצאת בקרב נסיגה. ניצניו של קרב זה נראו כבר בימיו של פלמה. כיום, אירופה החדשה, זו המאוחדת, חודרת לזירה השוודית ולמערכות הכלכליות חברתיות שלה. במקביל החל להתפתח דיון ציבורי ברחבי היבשת בנוגע למדיניות הרווחה של שוודיה, אולי מדינת הרווחה המובהקת ביותר בעולם, על מערכת הפנסיה שלה, הסדרי העבודה ומערכות החינוך, הבריאות והתמיכה הסוציאלית שלה. כל אלו הם מורשתו של פלמה וזהו חלק מהמערכה על עתידה של אירופה. במובן הזה, שוודיה, למרות הפרובינציאליות היחסית שלה, הייתה בימי פלמה והיא עודנה שחקן מרכזי. המאבק הפוליטי שרק החל בימיו של פלמה נמצא כעת בעיצומו. השוודים בחרו בשנה שעברה בממשלת מרכז-ימין בפעם השנייה ברציפות והמפלגה-הסוציאל-דמוקרטית נחלה מפלה מוחלטת. מנהיגתה, מונה סאהלין התפטרה אחרי הבחירות וקרב הירושה המסתיים בימים אלו חושף את העובדה שלמפלגה  אין בהכרח הנהגה נבונה ואחראית שיכולה להציל את המפעל עטור ההישגים של מדינת הרווחה, מפעל שפלמה היה בין יוצריו החשובים.

דיון נוקב מתקיים גם סביב מדיניות החוץ של שוודיה. פלמה, שעלה לשלטון אחרי ששוודיה לא השתתפה בשתי מלחמות העולם הגדולות ובזמן שהיא הייתה ניטראלית במלחמה הקרה, היה המנהיג השוודי הראשון שהפך את ההימנעות מבחירת צדדים בקונפליקטים בינלאומיים לסוג של אקטיביזם פוליטי ואפילו העניק לשוודיה, בפעם הראשונה במאות שנים, כוח והשפעה בינלאומית. מאז מותו נמשך הדיון על מקומה של שוודיה בעולם. שוודיה איננה חברה בנאט"ו מכיוון שזוהי ברית צבאית, אך היא שותפה אקטיבית מאוד בארגונים בינלאומיים אחרים והיא תורמת כספים רבים למדינות שונות בעולם השלישי. יש לה חיילים במסגרת כוח המשימה הבינ"ל באפגניסטן, אך היא סירבה לתמוך במלחמה בעיראק. היא חלק חשוב מהאיחוד האירופי אך איננה מצטרפת לשוק האירו, והנהגתה חצויה בדבר היכולת והכדאיות של חזרתה למרכז הבמה הבינלאומית. מאז פלמה, לא היה אף מנהיג שוודי שכוחו והשפעתו חרגו בצורה משמעותית מגבולות סקנדינביה.

עד היום אף אחד לא יודע מי באמת רצח את אולוף פלמה. צעיר עבריין ואלכוהוליסט שנתפס ב 1988, כריסטר פטרסון, נשפט והורשע אבל שוחרר אחרי שזוכה בערעור לביהמ"ש העליון (הוא נפטר, אדם חופשי, ב 2004). העדויות נגדו היו עלובות והחקירה הייתה רשלנית למדי. מאז ועד היום צצות מדי פעם עדויות חדשות וגילויים מפתיעים אך התביעה פסימית בדבר סיכוייה להגיע להרשעה. תיאוריות הקונספירציה, כמובן, פורחות גם הן. בין השאר הועלו כחשודים הסי.אי.איי, שירותי הביטחון של דרום אפריקה, צ'ילה ועיראק, ארגון הטרור של אבו-נידאל והמחתרת הכורדית. סרט תיעודי שהופק לפני כמה שנים טען שהרצח נבע מטעות בזיהוי במסגרת חיסול חשבונות של סוחרי סמים. תיאוריות שכאלה גם הן תופעות לוואי כמעט הכרחיות לכל רצח פוליטי.

מה, אם כך, נותר מהדרמה הסקנדינבית הזאת? ומה בכל זאת נשאר ממורשתו של פלמה? ראשית, ברור לכל כי השוודים לא הפנימו לקח חשוב אחד, פרוזאי למדי. כיום, רבים טוענים שיש צורך בשמירה קפדנית על נבחרי ציבור כחלק מהשמירה על הדמוקרטיה עצמה. פלמה, טייל בעיר בערב הרצח כאחד האדם, נסע ברכבת התחתית והיה פגיע וחשוף לחלוטין. האם הלקח נלמד? במקרה השוודי כנראה שלא. בספטמבר 2003 אנה לינד, שרת החוץ ואחת המועמדות המובילות לרשת את מקומו של ראש-הממשלה דאז, יורן פאשון, ערכה קניות במרכז שטוקהולם. גם היא הייתה לא מאובטחת. צעיר, שטען אחר כך כי שמע קולות בתוך ראשו, ניגש אליה ודקר אותה בכל חלקי גופה. היא נפטרה בבית החולים יום למחרת. למרות שהדברים נראים קצת אחרת היום, שוודיה מתקשה עדיין להיפרד מהמסורת של הדיון הציבורי הפתוח, החופשי ונטול המחיצות בין ההנהגה לציבור. אבל זוהי לא המסקנה היחידה מהרצח.

אולוף פלמה לא היה מנהיג מושלם. עדויות שעלו בשנים האחרונות מטילות דופי באישיותו ובהתנהגותו הציבורית. מעבר לזה, בעיניים ישראליות, משקיפים רבים רואים בפלמה את אחד האחראים למדיניות השוודית האנטי-ישראלית לכאורה שהחלה בתקופתו ונמשכת עד היום. ייתכן שיש ממש בכל אלו. אך בדבר אחד אין ספק, פלמה היה אחד האדריכלים והמבצרים של מדינת הרווחה השוודית המודרנית. מדיניות החוץ והאישיות הכריזמטית שלו משכו את מירב תשומת הלב, אבל בעולם האמיתי דווקא העבודה האפורה והיומיומית כלפי שוק העבודה, הביטוח-הלאומי, מערכות החינוך, הרפואה והפנסיה היא זאת שהשאירה חותם.

מפתיע ויש שיאמרו אפילו מאכזב לראות את חלקת הקבר של פלמה. זו שוממת כמעט לגמרי אפילו ביום השנה למותו. השנה,בגלל התאריך העגול, נרשמה קצת התעוררות והייתה התעניינות, גם אם מועטה, בטקס הצנוע שהתקיים במקום. אך גם השנה לא היו טקסים ממלכתיים רבי משתתפים, לא הייתה עלייה המונית לקבר ובוודאי שאין ימי שידורים מיוחדים או תכניות לימודים מיוחדות. במקום הרצח אין אפילו אנדרטה, רק מעין מרצפת על המדרכה, כזאת שרואים רק אם מתכופפים ומפנים מעליה את השלג. ביום השנה מופיעים מעליה כמה נרות זיכרון ושושנים אדומות, סמל המפלגה הסוציאל דמוקרטית. זה הכל.

כל זה נראה קצת מוזר לעיין הישראלית הרגילה כל כך להפקות הענק של יום הזיכרון ליצחק רבין. ואכן, המרחק מכיכר מלכי ישראל של שנות התשעים למקום הרצח בסטוקהולם הוא גדול וכלל לא בטוח שרצח אולוף פלמה השפיע על דגלי השלום והסולידאריות שהוא נשא באופן שרצח רבין העמיד בסכנה את מפעלו ואת הדמוקרטיה הישראלית השבירה בלאו הכי. קשר אחד יש בכל זאת למרות המרחק העצום וההבדלים הברורים לעין בין המקרים. נוח לחשוב שפלמה נשכח בשוודיה בגלל התרבות השוודית ודפוסי הזיכרון שלה. בישראל, כך נוח לחשוב, זה לא יכול לקרות. רבין ייזכר לנצח. אבל אולי, וזאת מחשבה מטרידה, הריקנות והשכחה של בית-הקברות בו טמון פלמה, הם סימן מבשר לבאות. אחרי הכל, מי יודע עד כמה מקום הרצח סמוך לתחנת הרכבת התחתית במרכז בסטוקהולם יהיה שונה מהכיכר בת"א או מחלקת הקבר בהר-הרצל בחורף של 2020, 25 שנה אחרי הרצח ההוא. זה ששינה את ישראל לתמיד.

מקום הרצח של אולוף פלמה, סטוקהולם
מקום הרצח של אולוף פלמה, סטוקהולם. צילם: דיויד סטברו
קברו של אולוף פלמה, סטוקהולם
קברו של אולוף פלמה, סטוקהולם. צילם: דיויד סטברו
מודעות פרסומת

מאת

David Stavrou דיויד סטברו

עיתונאי ישראלי המתגורר בשוודיה Stockholm based Israeli journalist

מחשבה אחת על ”25 שנה לרצח ראש-ממשלת שוודיה, אולוף פלמה“

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s